בזמן הקורונה שידרו בטלויזיה מלא תוכניות בידור ובאחת מהן סטנדאפיסט סיפר על ההתנהלות שלו בבית עם אישתו והילדים.
באחד מהפנצ'ים צחק על מצב שאשתו מרוב יאוש פנתה למדריכת הורים ובצורה מאוד משעשעת הציג את החינוך שהוא קיבל מההורים (פה כפכף , שם סטירה...) ושלמרות זאת הוא יצא אחלה גבר.
הוא המשיך לצחוק על העצות שהמדריכה אמרה להם וקינח עם אמירה של ״מה נסגר היום שבשביל לגדל ילדים פונים לאנשי מקצוע?"
כמה שזה היה מצחיק, אבל זה נתן לי רעיון לכתוב למה באמת? מה הבעיה לגדל ילדים?
פעם (עוד לפני 20-25 שנה) הם גדלו באופן טבעי יחסית ולא היה צריך לחשוב פעמיים מה להגיד ואיך להגיב: משפט כמו: ״אני אמרתי וככה זה" או הטלת עונש, "שילמדו לפעם הבאה איך מתנהגים", עזרו להרגיע את העיניינים. הכבוד גבל בפחד ועל פני השטח נראה שזאת הדרך הנכונה.
על המחירים שהביא איתו חינוך אוטוקרטי אוכל להרחיב בפוסטים הבאים.
היום בזמנים הדמוקרטים, לילדים יש זכות (וטוב שכך) להביע את דעתם והם יכולים ללמד אותנו, המבוגרים דבר או שניים. החינוך פתאום הפך למסובך, מורכב ולעתים קשה.
הרבה מההורים פנו לדרך אחרת: מוותרים לילדים, מנסים להיענות לדרישותיהם ושמים אותם במרכז כדי לקבל שקט תעשייתי, מה שהפך את המצב לבלתי נסבל והשקט בבית נותר רק בגדר החלום.
בדיוק בשביל זה נולד המקצוע של הדרכה, ייעוץ ואימון הורים. לא משנה לאיזה איש מקצוע תפנו, תמיד תגלו שיש דרך אחרת. דרך שיכולה להטיב עם ההורים ועוזרת לילדים, להיות עצמאים, בטוחים בעצמם ולשתף פעולה ועדיין להשאר עם כבוד להורה, אבל פעם בלי פחד.
בקיצור כולם יוצאים ברווח ומאושרים קצת יותר.
מרינה קובי מאמנת הורים ומתבגרים 0543071186