הם לא באמת מקשיבים לנו, שעסוקים במה שחשוב להם
כן, כן, הורים יקרים כדאי לכם לדעת כמה שיותר על הגיל הזה דווקא עכשיו, שהעולם משתנה בקצב מטורף והטכנולוגיה תופסת המון מקום של ידע.
אנחנו ההורים ובית הספר כבר לא המקורות היחידים ללמידה והתפתחות שלהם. בבית הספר לפחות יש חברים, שהם חלק בלתי נפרד מהדרך שהבני/ות נוער מגבשים את הזהות שלהם.
משאלת לב כמעט של כל הורה לילד בגיל המיוחד הזה הם: "תקחו אותו ממני ותעשו איתו משהו, מי הוא ומה עשו לתינוק החמוד שלי?" פתאום הילדים המתוקים שלנו, שעד לפני רגע יכולנו איכשהו לקבוע מה יעשו, מה ילמדו ובאיזו דרך(סוג של שליטה מדומה), פרסו את כנפי העצמאות בלי הודעה מוקדמת. "החצופים" לא רק שלא מקשיבים לנו, הם אפילו מזלזלים בכל "הטוב" שיש לנו להציע להם וללמד אותם.
יוצא לי לפגוש הרבה נערים ונערות גם מחוץ לחדר האימון, הבנתי שהנושא של יחסים בין הורים לילדים בגיל הזה כואב להם לא פחות מאשר להוריהם.
בני הנוער משתפים בחוסר הבנה וקבלה של ההורים שלהם בתמונה הכללית, המשתנה יום יום של חייהם , במקומות שחשובים להם ובצורך שלהם להוכיח לעולם מי הם. בנוסף מעידים על חוסר כבוד והתחשבות כלפיהם מהמבוגרים.
דווקא עכשיו נראה לנו שאולי אנחנו מיותרים ולא רלוונטים, אבל הילדים הכי צריכים אותנו במיחד בגיל הזה, שנהיה איתנים וחזקים, כדי לתת להם את האפשרות לבוא ולפרוק במקום בטוח בלי שנתעסק בהטפת מוסר ו"חפירות" נוספות. מה בסך הכל מתבקש : 1. להזכר שהיינו גם בגיל הלא פשוט הזה. 2.להיות סבלניים לתגובות קצרות והתפרצויות פתאומיות (כמובן בתוך הגבולות שחשובים לנו). לזכור שכל מה שיוצא להם מהפה- זה לא נגדנו, זה בעדם. ,3. לאפשר להם עצמאות, כי הם ייקחו בכח ובצדק. 4. פחות לבקר ולתת עצות. 5. יותר להקשיב ולהשפיע דרך הדוגמה האישית וההבנה של הבעיות שלהם.
אל דאגה, כל מה שנטענו: הערכים, ההשקעה, הלילות ללא שינה ותשומת הלב לפרטים, לא הלכו לאיבוד, זה פשוט מקבל כרגע פרשנות חדשה ליצירת אדם בוגר ואישיות בפני עצמה. בשביל זה עבדנו כל כך קשה והתפללנו לבריאותם.
מרינה קובי מאמנת הורים ומתבגרים. 0543071186